קריאה בכתבי ויניקוט II ,III – על הנפש השבורה

ויניקוט מציע מבט ייחודי על הישברות האדם מול סביבה לא מותאמת: כושלת, חלשה או שבורה. השבר הנפשי הוא גם הפצע, הוא גם ההגנה מפני כאבה הבלתי נסבל של הפציעה, והוא גם ניסיון האיחוי. במלים שבר נפשי אני מתייחסת לדיסוציאציה או לפיצול העצמי על מופעיהם השונים: התפרקות השותפות הפסיכו-סומטית, פיצול ה"עשות" (doing) מן ה"היות" (being), התמוטטות (breakdown) מוקדמת, ושיגעון (madness). ויניקוט התווה דרך לטפל בהישברות מוקדמת והיא לאפשר למטופל רגרסיה לתלות במהלכה יחזור לכשלון המקורי של הסביבה.אך הפעם במקום לקפוא או להישבר,יכעס על המטפל אשר נכשל "בדרכו של המטופל".התרחשות זו תתניעה התפתחות מחודשת.